למי מתאים המוצר?
אוזן טבעית שטוחה עם עור זוג מתאימה לכלב קטן עד בינוני, ולכלב בוגר שחומר לעיסה קשה אינו מתאים לו. שיצו, קוקר ספניאל, ביגל, בורדר קולי או כלב מעורב בגודל דומה הם הפרופיל הטיפוסי. אוזן היא גם בחירה סבירה לכלב מבוגר שהשיניים שלו כבר אינן מה שהיו, ולכלב שכבר עבר שבר שן ולכן עצמות ירדו מהתפריט שלו. כלב גדול מסיים אוזן במהירות, ולכן אצלו היא חטיף קצר ולא תעסוקה.
למה לבחור באוזן טבעית שטוחה עם עור זוג?
האוזן השטוחה עם העור נבחרת כשרוצים חטיף לעיסה שאינו מסכן שיניים. במדף עומדות לצידה עצמות בקר וחזיר, שהן חומר קשה בהרבה, ואוזן כבש שטוחה במארז של שש יחידות. ההבדל המרכזי של הפריט הזה מול אוזן מקולפת הוא שהעור נשאר עליו, מה שמאריך את זמן העבודה של הכלב. מנגד, מארז של שתי יחידות הוא כמות קטנה, ולכן מי שנותן אוזן פעמיים בשבוע יחזור לקנות מהר יחסית.
יתרונות השימוש במוצר
• חטיף לעיסה שאינו מסוג החומרים שמזוהים כגורם לשבר שן
• מתאים לכלב שעצם קשה אינה בשבילו, כולל כלב מבוגר וכלב אחרי שבר שן
• פורקן ליצר הכרסום בלי הסיכונים של עצם
• פריט מן החי בחומר גלם יחיד, קל למעקב אצל כלב עם רגישויות
• העור שנשאר על האוזן מאריך את זמן הלעיסה מול אוזן מקולפת
• שתי יחידות באריזה, שמאפשרות שני מפגשים נפרדים
• גודל וצורה שנוחים לאחיזה ולנתינה ביד, גם מחוץ לבית
הוראות שימוש
האוזן השטוחה עם העור ניתנת בהשגחה, ולא כפריט שנשאר אצל הכלב בלי מבט. Hepper, בבדיקת Dr. Maja Platisa DVM MRCVS, מנסחים את זה כך: תמיד להשגיח על הכלב בזמן שהוא לועס חטיף לעיסה. Ellen the Vet מוסיפה שהכלב חייב להיות בפיקוח צמוד בזמן ההאכלה.
ההוראה המרכזית באוזניים מיובשות היא מה עושים בסוף. Hepper מנסחים אותה ורבטים: הפיסה הקטנה האחרונה נוטה מאוד להיבלע במקום להילעס, ואם הכלב מנסה לבלוע אותה בשלמותה היא עלולה להיתקע בגרון. ההוראה שנגזרת מכך היא לקחת את הפיסה האחרונה לפני שהכלב מספיק לבלוע אותה, ולא לחכות שהוא יסיים.
האריזה מכילה שתי יחידות, ולכן תנו אוזן אחת בכל פעם. אוזן אינה תעסוקה ארוכה כמו עצם, וכלב בינוני מסיים אותה בדקות; זה חטיף ולא מפגש כרסום של רבע שעה.
כחטיף משלים, האוזן השטוחה עם העור נכנסת לקצבת החטיפים היומית. ההנחיה של WSAVA היא שחטיפים לא יעלו על כ-10 אחוז מהקלוריות היומיות, והשאר יגיע ממזון מלא ומאוזן. אוזניים נושאות קלוריות, ואצל כלב קטן פריט אחד תופס נתח משמעותי מהקצבה.
בטיחות ולמי המוצר אינו מתאים
חנק על הפיסה האחרונה הוא הסיכון המרכזי של האוזן השטוחה עם העור, ולא שבר שן. Hepper, בבדיקת Dr. Maja Platisa DVM MRCVS, כותבים שהפיסה הקטנה שנשארת בסוף נוטה מאוד להיבלע במקום להילעס, ושאם הכלב בולע אותה בשלמותה היא עלולה להיתקע בגרון. ההוראה שלהם חד-משמעית: תמיד לקחת את הפיסה האחרונה לפני שלכלב יש הזדמנות להיחנק עליה.
שומן וקלוריות הם השיקול השני. אוזניים מיובשות נושאות שומן, והכמות משתנה מאוד בין ספקים ובין מיני חיה. המסקנה המעשית זהה בכל מקרה: אוזן היא חטיף נושא קלוריות ולא תוספת חופשית, ולכן היא נספרת בקצבת ה-10 אחוז ומקוזזת מהמנה.
חטיף מן החי מחייב היגיינת ידיים. Hepper מזכירים שה-CDC דיווח על התפרצות סלמונלה רב-מדינתית שיוחסה לחטיפי אוזני חזיר, ושהסיכון נוגע גם לכלב וגם לבעלים. הכלל המעשי פשוט: רחצו ידיים אחרי הטיפול בחטיף, נקו את המשטח שעליו הכלב לעס, ואל תיתנו לילדים קטנים לטפל בו.
לכלב עם רגישות ידועה למין חיה מסוים כדאי לבחור חטיף שמצהיר במפורש על מין החיה. ההבדל מעשי: אוזני חזיר נמצאות בקצה השמן של הטווח בעוד אוזני בקר וכבש נמצאות בקצה הרזה, וההתפרצות של סלמונלה שדווחה על ידי ה-CDC יוחסה לחטיפי אוזני חזיר ולא לסוגים אחרים.
אוזן טבעית שטוחה עם עור זוג אינה מתאימה לכלב עם עודף משקל, לכלב עם היסטוריה של דלקת לבלב או עם קיבה רגישה, לכלב שבולע חטיפים בשלמותם בלי ללעוס, ולכלב עם רגישות ידועה לחומר הגלם שנקוב על האריזה. גור צעיר מאוד וכלב שנשאר לבד עם החטיף אינם מועמדים לו.
הוראות אחסון
אחסנו את האריזה במקום קריר, יבש ומוצל, הרחק מהישג ידם של ילדים ובעלי חיים. אוזן מיובשת סופגת לחות מהאוויר ומתרככת, ובאקלים הישראלי כדאי לסגור את האריזה היטב אחרי כל הוצאה או להעביר את התכולה למיכל אטום.
פיסה שנלעסה ולא נגמרה עדיף לזרוק ולא לשמור. אוזן שספגה רוק מתחילה להתקלקל, ופיסה שכבר הצטמצמה היא ממילא בגודל שאסור להחזיר לכלב. פריט עם ריח חמצמץ, עובש או שינוי מרקם יורד מהמשחק.
טבלת השוואה
| מוצר | חומר גלם | קשיות לפי סוג החומר | מתאים ל |
|---|
| אוזן טבעית שטוחה עם עור זוג | אוזן מיובשת שהעור נשאר עליה, 2 יחידות | רכה עד בינונית | כלב קטן עד בינוני |
| אוזן כבש שטוחה 6 יח באריזה | אוזן כבש מיובשת שלמה, 6 יחידות | רכה וגמישה | כלב קטן עד בינוני |
| חצי עצם חזיר 1 יח 200 גר | עצם חזיר חצויה, 200 גר | קשה ושבירה, נוטה להתפצל | כלב בוגר בינוני, בפיקוח צמוד |
| עצם בקר מיובש מח עצם | עצם בקר מיובשת עם מח | קשה מאוד | כלב בוגר בינוני עד גדול |
שאלות נפוצות
• שאלה: מתי צריך לקחת את האוזן מהכלב?
• תשובה: כשהיא הצטמצמה לפיסה קטנה שאפשר לבלוע בשלמותה, וזו ההוראה החשובה ביותר בחטיפי אוזניים. Hepper מנסחים אותה במפורש: הפיסה האחרונה נוטה להיבלע במקום להילעס ועלולה להיתקע בגרון, ולכן לוקחים אותה לפני שלכלב יש הזדמנות להיחנק.
• שאלה: האם אוזן מיובשת מנקה שיניים?
• תשובה: לעיסה של חומר גמיש יוצרת חיכוך מכני על פני השן, וזו אמירה ברמת הקטגוריה ולא טענת יצרן. לעיסה אינה תחליף לצחצוח יומי ולניקוי אבנית אצל וטרינר.
• שאלה: מה ההבדל בין אוזן עם עור לאוזן מקולפת?
• תשובה: העור שנשאר על האוזן הופך אותה לקשיחה ועמידה יותר, ולכן הכלב עובד עליה מעט יותר זמן. אוזן מקולפת רכה יותר ונגמרת מהר יותר. בשני המקרים מדובר בחומר גמיש ולא בחומר קשה, ובשניהם ההוראה על הפיסה האחרונה זהה.
• שאלה: האם אוזן טבעית מתאימה לכלב גדול?
• תשובה: היא בטוחה עבורו מבחינת החומר, אבל היא לא תעסיק אותו הרבה זמן. כלב גדול מסיים אוזן שטוחה בדקות ספורות, ולכן אצלו זהו חטיף קצר ולא מפגש כרסום, ובדיוק מהסיבה הזו ההוראה על הפיסה האחרונה חשובה אצלו עוד יותר.
